על עצמי:

שמי זיוה בר-און

גדלתי בארה"ב, עליתי לארץ הקודש לפני כ-30 שנה, היום תושבת בית שמש.  בין ה"כובעים" שעל ראשי:  דולה מסורה, בודקת טהרה, אחות מוסמכת, ואמא ל-9 ילדים מגניבים:)

 

החזון שלי:

 * למנוע סבל וסיבוכים.

* להעצים יולדת 

* להפוך לידה לחוויה שמשאירה "טעם של עוד".

 

המסע שלי:

בהריון ראשון עשיתי מה שרוב נשים במצבי עושות – התפללתי שהכול יעבור בשלום.

לא ידעתי שאחריות על הלידה היא בעיקר שלי.

חברה הציעה שאקח איתי דולה. "כמה עולה?" שאלתי.  התשובה לא קרצה לי.   נסתדר בלעדיה - בשביל מה יש מיילדת? חשבתי לעצמי- הרי בסוף כולם יולדים, לא?

זה יכל להפוך לטעות שניה אם לא משפחתי האוהבת והדואגת.

 

לקראת הלידה, פנתה אלי חמותי שתחי', אם ל-14, ובאכפתיות ורגישות היחודיים רק לה, שאלה אותי בעניין הלידה הקרבה.

"אני פוחדת" עניתי לה בשיא הפתיחות. היא (אם ל-14) ספרה שלפני כל לידה,היא דאגה לעבור שיעור ריענון.

באותו יום (שישי) קבעה לי שיעור בזק אצל מלוות לידה מומחית. שם, שעות מספר לפני תחילת צירים (!) לימדה אותי תרגילים, נשימות וטכניקות שמסייעים בלידה.

ברגע האחרון ומתוך פחד, קבעתי עם הדולה – הדולה הכי יקרה בעיר.

הלידה עברה לא רק בשלום – היא הייתה ללא התערבות רפואית וללא טראומה.

הצלחתי ללדת!

לא היו מילים בפי להודות על החסד שנעשה עמי.

 

בהריון שני, קבעתי שוב עם הדולה.

רק שהפעם, היא לא הספיקה להגיע.

ילדתי תינוקת בריאה – בדרך לבי"ח.

 

אז...איך, אתן שואלות?

האם באמת ניתן ללדת ללא כאבים מטורפים?

התשובה היא – כן, אבל כן כנה.

החלטתי אז שאם אני הצלחתי, כל אחת יכולה.

 

השארתי בבית תינוקת בת חודש, ויצאתי לקורס דולות.

גיליתי עולם.

ע-ו-ל-ם.

 

צברתי ניסיון בליווי נשים ללידה טובה יותר בס"ד.

התחלתי ללמד את הכלים בסדנא לנשים הרות.

למדתי מפי הגב' אסתר מרילוס, מחברת הספר לידה טבעית - השיטה השוויצרית.

לאחר מספר שנים, יצאתי לקורס שלישי - 'אקספרט דולה' של אסתר טבעון הידועה.

" עוד קורס?" שאל אותי בעלי.

"ברצוני לדעת כל דבר שיכול לסייע לאישה בלידה" עניתי.

לאחרונה, זכיתי גם ללמוד מהגב' שפע קלפהולץ, מנחת דולות מומחית. 

 

הקלה על כאב- לי זה חשוב.

בזמנו, במקביל לליווי לידות, עבדתי כאחות בקופ"ח.

תחילת דרכי כלוקחת דמים במרפאה הייתה מאתגרת.

במהלך לימודי סיעוד, שאבתי דם אולי 6 פעם (כלום), וכעת צפוי ממני לקלוע לווריד בפעם הראשונה–ובמיומנות שיא כמובן. הכי-הכי קשה נפשית היה כשגרמתי כאב לילד קטן.

 תפקידי כאחות זה הקלה על כאב – ואני  גרמתי לכאב? 

כל בוקר לאחר סיוטי לילה בנושא, הבטחתי לעצמי שזה היום האחרון שלי במקצוע. עם הזמן, ותודה ל-ה', רכשתי את המיומנות הנדרשת. ויום אחד, פנה אל בעלי בבית כנסת אדם מכובד עם המשפט הבא -"עד גיל 35 פחדתי מבדיקות דם. אבל כשאשתך דוקרת - לא מרגישים!!"  שמחתי להיות שליחה לחוויה המתקנת שלו.  קיבלתי שם של "אחות רחמנייה".  אפילו היו כאלה שהגיעו מחוץ לעיר לזכות ב"דקירה ללא כאב".

 כשאני רואה אמא צעירה דוחפת עגלה, המחשבה בראשי היא - "אני מקווה שהיא לא בפוסט-טראומה ".

גם בלידות אפשר למנוע הרבה סבל ואף להפוך לידה לחוויה חיובית ומעצימה (תחושת ההצלחה שהזכרתי מעלה).

 

טהרה זו שמחה!

כבודקת טהרה אני פוגשת הרבה נשים שלושה-ארבעה חודשים לאחר לידה, שטרם טבלו. במפגש אמליץ לך על תוספי מזון
שעזרו לנשים אלו להיטהר מהר ושמונעים מצב כזה.